חניכיים אדומים, נפוחים ומגורים, לצד עקבות של דם בכיור לאחר צחצוח השיניים או ניקוין בחוט דנטלי, הם כמה מהסימנים הראשונים למחלת חניכיים מוקדמת, או ג'ינג'יביטיס, תופעה נפוצה למדי. כמויות מוגברות של פלאק על השיניים מכניסות את התגובה הדלקתית של הגוף לפעולה, והחניכיים עוברים מוורוד בריא ומוצק לאדום, מגורה ונפוח. כשהחניכיים מודלקים ומגורים, הם מדממים בקלות בזמן הצחצוח או הניקוי בחוט דנטלי.
הסיבה הנפוצה ביותר לחניכיים מגורים היא חוסר עקביות בשגרת היגיינת הפה בבית. טכניקת צחצוח לא נכונה עשויה גם היא להחמיר בעיות מסוג זה. חוסר עקביות בצחצוח השיניים וניקוין בחוט דנטלי, או ביצוע לקוי של פעולות אלה, מאפשרים למזון ולחיידקים להתיישב בין השיניים לחניכיים וליצור בית גידול לחיידקים ופלאק. מצבורים אלה של פלאק על קו החניכיים, אם אינם מטופלים באמצעות הרגלי היגיינת פה טובים ובריאים, מתקשים והופכים לאבן שן, שאותה כבר ניתן להסיר רק בכלי ניקוי מקצועיים.
חשוב מאוד לדעת שבשלב שבו החניכיים מדממים ומודלקים עדיין קיים חלון הזדמנויות שבמסגרתו ניתן להחזיר בקלות את המצב לקדמותו פשוט על-ידי שיפור היגיינת הפה. לכן, אף על פי שדלקת חניכיים לא מהווה סיכון רציני כשלעצמה, יש לקחת אותה ברצינות ולנקוט באמצעים הנחוצים לבלימתה. אלמלא כן תהפוך הדלקת למחלת חניכיים מתקדמת (פריודונטיטיס), הגורם עיקרי לאובדן שיניים במבוגרים. יש לשטוף את השיניים במי פה פעמיים ביום, לאמץ שגרת צחצוח עדינה פעמיים ביום עם מברשת רכה או חשמלית, ולנקות את השיניים בחוט דנטלי מידי יום.
כמו כן, מומלץ לקבוע ביקורים סדירים אצל שיננית להסרת פלאק ואבן שן.
