מערכת השיניים הראשונה של פעוטות, המוכרת בשם שיני חלב, צומחת בדרך-כלל במלואה עד גיל 3. המשנן החלבי המורכב מ-20 שיניים נותר במקומו עד גיל 5 בערך, אז מתחילות השיניים לנשור בזו אחר זו ומוחלפות בשיניים קבועות.
לשיני החלב שורשים קצרים יותר והן נושרות ומפנות את מקומן לשיניים הקבועות. עד גיל 13 מאבדים מרבית הילדים את כל שיני החלב ואת מקומן מחליפה מערכת מלאה של 28 שיניים קבועות. מאוחר יותר, בין הגילאים 17 ל-25, יבקעו עוד ארבע שיני בינה באחורי הפה.
שיני החלב נבדלות מהשיניים הקבועות בצבען הלבן (השיניים הבוגרות, הקבועות, צהבהבות יותר מטבען), בעובי המעטפת החיצונית שלהן, המכונה אמייל השן, ובשכבת הדנטין. שתי שכבות אלה דקות וחלשות יותר בשיני החלב, ומוך השן גדול יותר ביחס לגודל השן כולה, כך שכאשר מופיעה אצל ילד עששת, היא מתפשטת הרבה יותר מהר לעצב השן. בדיקות תקופתיות יכולות לאפשר איתור מוקדם של ריקבון השן ולמנוע את התפשטותו. זכרו שנזק כמו אבן שן (השלב המתקדם יותר של פלאק) ניתן להסרה רק בניקוי מקצועי אצל רופא שיניים או שיננית.
